האם לחוויית הלידה שלנו יש השפעה על איך אנחנו מתעוררים בבוקר?

הלידה היא מעבר משמעותי, מעבר פיזי, רגשי ורוחני. מהלך הלידה מושפע מדברים רבים שחלקם תלויים בנו וחלקן גם לא. זה רגע של שינוי עצום מיחסים סימביוטיים של גוף אחד בתוך השני,

לשני גופים נפרדים במרחב. יש כאן חוויה עוצמתית בה מעורבים תחושות ורגשות לעובר, לאמא ולאבא גם יחד. "בכל התחלה חדשה אנחנו משחזרים את חווית הלידה בצורה לא מודעת" (בואיה). הדפוסים הקשורים לחוויה יגעו בנושאים של תיזמון ומקצב ואיך נחווה התחלות חדשות. האם נולדת בזמן ובקצב שלך? האם זרזו אותך? האם נולדת בכוחות עצמך? האם היה צורך בעזרה, בהתערבויות רפואיות? האם נולדת בניתוח קיסרי? האם קיבלו אותך בשמחה? ועוד.... הביטוי בחיים יכול להיות בדרך שאנחנו מתעוררים בבוקר, באיזה מצב רוח, שמח? נרגן? האם אנחנו צריכים הרבה זמן להתעורר ולהתארגן?. מה תהייה החוויה של היום הראשון בגן, בבי"ס, בצבא, בנישואים? לדוגמא, השפעתה של לידה קיסרית מוזמנת (לידה שלא התחילה בצירים או בסימנים אחרים) יכולה להתבטא בקושי במעברים, כל התחלה חדשה תלווה בבהלה או חרדה. בגלל שלעובר לא היה תהליך מקדים של צירים בחוויה שלו הוא בפתאומיות נשלף החוצה, הוא גם לא חווה כאב וסחיטה של גופו ביציאה, מה שיכול לבוא לביטוי בצורך גדול יותר במגע.

בשנת 2014 נערך מחקר של סטודנטית מחיפה, היא בדקה את האופן בו ילדים מגיבים או מווסתים את עצמם מול גירויים חיצוניים או פנימיים. כמו, תגובה סנסורית לחום, לקול, לתנועה או לרעב, לכאב ולחוסר שקט. היא מצאה שילדי לידה נרתיקית ללא התערבויות רפואיות היו בעלי יכולת וויסות טובה יותר מילדי לידה קיסרית בהם נמצאה רגישות סנסורית גבוהה ורמות חרדה גבוהות יותר. הטיפול המטמורפי יגע גם בחוויות אלו, ההכרה בבהלה, בפתאומיות של היציאה. רגע לנשום לתוך המעבר, להכין מראש, יש כאן תהליך שיש לו התחלה, אמצע וסוף. ההכרה תרכך את החוויה, מפעם לפעם של התחלה חדשה.